<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן י"ז</h1>
<h2>דף סו.</h2>
הנכסים שמכנסת האשה לבעלה בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים בין שפחות אע"פ שנכתבין בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא (שמה) [שמם] ואם קבל אחריות הנדוניא עליו (לעשות) [נעשית] ברשותו ואם פחת פחתה לו ואם הותיר הותירה לו. הרי זו נקראת נכסי צאן ברזל. ואם לא קבל עליו אחריות הנדוניא אלא הרי היא ברשות האשה אם פחת' פחתה לה ואם הותיר' הותירה לה הרי זו נקראת נכסי מלוג. וכן כל נכסים שיש לאשה שלא הכניסה אותן לבעלה ולא כתבה אותן בכתובתה אלא נשארו לה לעצמה, או נפלו לה בירושה אחר שנתארסה או נתנו לה במתנה הכל נקראין נכסי מלוג שכולן ברשותה הן ואין נקראת כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מאה או מאתים עם התוספת. ולא תקנו לגבותה כל זמן שתרצה אלא הרי הוא כחוב שיש לו זמן. ואין הכתובה נגבית אלא אחר מיתת הבעל או אם גרשה ולא תפרע אלא מן הזבורית ובשבועה ובנקיטת חפץ שלא הניח (לה) אצלה כלום (ואם) [ולא] מכרה לו כתובה או מחלה אותה ושמין כל מה שעליה ופוחתין מכתובתה. אבל אם גרשה ברצונו גובה שלא בשבועה ואין שמין כסות שעליה שהרי לקחן לה וזכתה בהן. וכשהוא מגרשה יחזיר לה כל כלים וכל דבר שהיה לו ממנה. ואם בקש לתת לה דמים בכליה ורצתה הכלים שהביאה מבית אביה יכולה היא לומר לא אמכור שבח בית אבי.
